Nazir
Daf 30a
משנה: תִּגְלַחַת הַטַּהֲרָה כֵּיצַד. הָיָה מֵבִיא שָׁלֹשׁ בְּהֵמוֹת חַטָּאת עוֹלָה וּשְׁלָמִים וְשׁוֹחֵט אֶת הַשְּׁלָמִים וּמְגַלֵּחַ עֲלֵיהֶן דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. רִבִּי אֱלְעָזָר אוֹמֵר לֹא הָיָה מְגַלֵּחַ אֶלָּא עַל הַחַטָּאת שֶׁהַחַטָּאת קוֹדֶמֶת בְּכָל מָקוֹם. וְאִם גִּילַּח עַל אֶחָד מִשְּׁלָשְׁתָּן יָצָא.
Traduction
Voici comment a lieu l’acte de se raser à l’état pur (à l’issue du Naziréat); le Nazir offre 3 victimes, un sacrifice d’expiation, un holocauste et une offrande pacifique; au moment d’égorger cette dernière, le Nazir se fera raser. Tel est l’avis de R. Juda. Selon R. Eliézer, le Nazir se fait raser en vue seule du sacrifice d’expiation, lequel en tous cas précède les autres; mais quel que soit celui des trois sacrifices après lequel on se soit rasé, le devoir pour la pureté est accompli.
Pnei Moshe non traduit
מתני' שוחט את השלמי' ומגלח עליהם. דכתיב בנזיר וגלח את ראשו פתח אהל מועד ומפרשינן לקרא הכי וגלח את ראשו על זבח שכתוב בו פתח אהל מועד והיינו שלמים דכתיב בהו ושחטו פתח אהל מועד:
שהחטאת קודמת בכל מקום. לעולה ושלמים ובדין הוא שיגלח על הראשון והלכה כרבי יהודה שלכתחלה מגלח על השלמים:
הלכה: 30a כְּתִיב וְהִזִּיר לַי֨י אֶת יְמֵי נִזְרוֹ. מִיּוֹם הֲבָאַת קָרְבְּנוֹתָיו. דִּבְרֵי רִבִּי. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. מִשְּׁעַת תִּגְלַחְתּוֹ. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַב הוֹשַׁעְיָה רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מַה פְלִיגִין. בְּשֶׁגִּילַּח בַּשְּׁבִיעִי וְהֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו בַּשְּׁמִינִי. אֲבָל אִם גִּילַּח בַּשְּׁמִינִי וְהֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו בּוֹ בַיּוֹם כָּל עַמָּא מוֹדֶה בְּיוֹם הֲבָאַת קָרְבְּנוֹתָיו. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְהוּא שֶׁטָּבַל בַּשְּׁבִיעִי. אֲבָל אִם טָבַל בַּשְּׁמִינִי נַעֲשֶׂה שְׁבִיעִי שְׁמִינִי וּשְׁמִינִי שְׁבִיעִי. וְאֵינוֹ מוֹנֶה אֶלָּא מִן הַשְּׁבִיעִי בִּלְבַד. נִיטְמָא וְחָזַר וְנִיטְמָא מֵבִיא קָרְבָּן עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. אָמַר רִבִּי זְעִירָה. כְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יוּדָה. בְּרַם כְּרִבִּי הַיי דָא הוּא עוֹמֵד בִּנְזִירוּת בְּטוּמְאָה. אָמַר רִבִּי אִילָא. מַה פְלִיגִין. לִמְנוֹת לִנְזִירוּת בְּטַהֲרָה. וְהִזִּיר לַי֨י אֶת יְמֵי נִזְרוֹ וְהֵבִיא. אָמַר רִבִּי. עַד שֶׁהֵבִיא מַמָּשׁ. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. אֲפִילוּ נִרְאֶה לְהָבִיא. קָרְבַּן טוּמְאָה כָּל עַמָּא מוֹדוֹי שֶׁמֵּבִיא קָרְבַּן טוּמְאָה. וְתַנֵּי כֵן. נִיטְמָא בַּשְּׁבִיעִי וְחָזַר וְנִיטְמָא בַּשְּׁמִינִי מֵבִיא קָרְבָּן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי זְעִירָא כְּרִבִּי נִדְחֶה קָרְבָּן רִאשׁוֹן וּמֵבִיא קָרְבָּן שֵׁנִי. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יְהוּדָה לֹא נִדְחֶה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי הִילָא דִּבְרֵי הַכֹּל לֹא נִדְחֶה וּמֵבִיא אַחֵר.
Traduction
Pour le Nazir impur il est écrit (ibid. 12): Il consacrera (de nouveau) à l’éternel les jours de son abstinence, et il offrira un agneau d’un an en sacrifice de délit (après avoir déjà parlé d’expiation et de purification), à partir du jour de l’offre des sacrifices (depuis le huitième) on compte une nouvelle période, selon l’avis de Rabbi;mais R. Yossé b. R. Juda dit: on compte la nouvelle période depuis que l’on s’est fait raser (depuis le septième jour). R. Zeira au nom de R. Oshia, ou R. Hiya au nom de R. Yohanan dit: la discussion précédente est applicable au cas où le Nazir (qui avait été impur) s’est rasé le septième jour, et a offert les sacrifices dus le huitième jour; mais, au cas inverse, s’il s’est rasé le huitième jour et qu’il ait offert les sacrifices le même jour, tous s’accordent à reconnaître qu’en ce jour on commence à compter la nouvelle période. Selon R. Yossé, il faut qu’au septième jour le bain de purification ait eu lieu (c’est le point de départ), et si le bain légal a eu lieu le huitième jour, ce retard fait considérer le septième jour à l’égal du huitième, et réciproquement, de sorte que, tout en comptant depuis ce dernier jour, ce sera pour ainsi dire le septième. Si le Nazir, après avoir été impur une première fois (197)Cf. ci-après, (9, 2)., le redevient une seconde fois (avant d’avoir offert des sacrifices), il suffira d’offrir les mêmes sacrifices pour les deux périodes. R. Zeira dit: cet enseignement est conforme à l’avis de R. Yossé b. R. Juda, et l’on ne saurait pas l’expliquer selon l’avis de Rabbi, puisque jusque-là (jusqu’après l’offre des sacrifices) le Nazir est pour ainsi dire encore dans la période de l’impureté. Selon R. Ila, au contraire, il n’en est pas ainsi, et la discussion entre Rabbi et R. Yossé b. R. Juda roule sur le point de savoir quand il faudra recommencer à la compter la période d’abstinence à l’état pur (selon Rabbi, on recommencera alors à partir du huitième jour; selon R. Yossé b. R. Juda, on comptera dès le septième), comme il est dit (ibid.): ''Il consacrera (de nouveau) à l’Eternel les jours de son abstinence, et il offrira, etc.''; or, selon Rabbi, il faudra que cette offre ait déjà réellement eu lieu, tandis que selon R. Yossé b. Juda, il suffit que l’on paraisse (que l’on soit sur le point de) l’offrir. Mais, pour le sacrifice dû à la suite d’une impureté, tous s’accordent à dire qu’on l’offrira le huitième jour. Aussi, l’on a enseigné (198)Tossefta à ce traité, ch. 4.: si le Nazir, devenu impur une première fois au septième jour, le redevient au huitième, il devra offrir un sacrifice à part pour chacune de ces périodes; or, selon l’explication de R. Zeira, qui dit, d’après Rabbi, qu’un état d’impureté prenant fin au septième jour est considéré comme reporté au lendemain, le premier sacrifice est repoussé (par le fait de la seconde pureté), et l’on offrira le second sacrifice seul; d’après R. Yossé b. R. Juda (qui ne confond pas les deux jours), le premier sacrifice n’est pas repoussé, et tous sont dus. Selon l’explication de R. Ila, au contraire, l’avis de tous est formulé au dit enseignement, sans désaccord, et le sacrifice n’étant pas repoussé, on les offre tous.
Pnei Moshe non traduit
גמ' כתיב. בנזיר טמא והזיר לה' את ימי נזרו והביא כבש בן שנתו וגו' ולעיל מיניה כתיב וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וקדש את ראשו ביום ההוא:
מיום הבאת קרבנותיו. מיום השמיני שהוא יום הבאת קרבנותיו הוא שמתחיל למנות ימי נזירות טהרה כדכתיב וכפר והדר והזיר שיתחיל למנות מיום שכיפר:
משעת תגלחתו. שהוא ביום השביעי מתחיל הוא למנות:
מה פליגין בשגלח בשביעי. דבהא קסבר רבי יוסי ברבי יהודה דמשביעי הוא דחיילא נזירות טהרה אבל אם גלח בשמיני והביא קרבנותיו בו ביום כדתנן במתני' כל עמא מידיי דלא חיילא עד יום השמיני שהוא יום הבאת קרבנותיו שהרי עדיין לא גלח תגלחת טומאה עד היום:
רבי יוסי אמר. בטבילה תליא מילתא והוא שטבל בשביעי בהא קאמר רבי יוסי ברבי יודה דמונה משביעי שכבר נראה להביא קרבן:
אבל אם טבל בשמיני. מכיון דבשביעי מחוסר טבילה הוא נעשה שביעי שמיני ושמיני שביעי כלומר עכשיו שניהם כיום אחד הן דהטבילה שהיתה צריכה להיות מאתמול לא טבל עד היום:
ואינו מונה אלא מן השביעי בלבד. היינו ביום השמיני שהוא עכשיו שביעי לו כדאמרן ואפילו רבי יוסי ברבי יודה מודה בהא דאינו מתחיל למנות מיום האתמול:
נטמא וחזר ונטמא. עד שלא הביא קרבן:
אמר רבי זעירא כרבי יוסי בר יהודה. מיתוקמא הך ברייתא דלדידיה שפיר משכחת לה שחזר ונטמא בשביעי וכיון דבשביעי ראוי להתחיל ולמנות נזירות טהרה טומאה אחריתא מיקריא ומביא קרבן על כל אחד ואחד:
ברם כרבי. לא מצית לאוקמי:
היידא הוא עומד בנזירות טומאה. הרי זה עדיין בנזירות טומאה הוא עומד דכיון דסבר רבי נזירות טהרה לא חיילא עד יום הבאת קרבנותיו וזה שנטמא בשביעי כטומאה אחת היא ואינו מביא אלא קרבן אחד:
אמר רבי אילא. דלא היא דאפילו כרבי אתייא דמה פליגין למנות לנזירות בטהרה לרבי מתחיל למנות מיום השמיני ולרבי יוסי בר''י משביעי ובהא פליגי דכתיב והזיר לה' את ימי נזרו והביא כבש וגו' רבי סבר עד שיביא ממש והזיר לה' ימי נזירותו ורבי יוסי בר''י סבר אפילו נראה להביא והיינו ביום השביעי לאחר שטבל שכבר נראה להביא:
קרבן טומאה. אבל לענין קרבן טומאה אם חזר ונטמא בשביעי כ''ע מודים שמביא קרבן טומאה דמאחר שטבל ביום השביעי ונטמא טומאה אחריתא היא:
ותני כן נטמא בשביעי וחזר ונטמא. למחרתו ביום השמיני מביא קרבן על כל טומאה וטומאה:
ע''ד דרבי זעירא. דאמר אליבא דרבי דטומאת שביעי כטומאה אריכתא היא ולדידיה נדחה קרבן ראשון שהפריש על טומאה הראשונה דכיון שחזר ונטמא אינו ראוי להביא קרבן טומאה ומביא קרבן שני אחר טהרתו ולדעת' דרבי יוסי בר''י לא נדחה הקרבן וחוזר ומביא קרבן אחר על טומאה השנייה:
על דעתיה דרבי הילא. דקאמר דלא פליגי בקרבן ד''ה היא הך בריותא ולא נדחה קרבן הראשון וחוזר ומביא אחר על השניה:
Nazir
Daf 30b
משנה: רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר הֵבִיא שָׁלֹשׁ בְּהֵמוֹת וְלֹא פֵרֵשׁ הָֽרְאוּיָה לַחַטָּאת תִּיקָּרֵב חַטָּאת. לָעוֹלָה תִּיקָּרֵב עוֹלָה. לַשְּׁלָמִים תִּיקָּרֵב שְׁלָמִים. הָיָה נוֹטֵל שְׂעַר רֹאשׁ נִזְרוֹ וּמְשַׁלֵּחַ תַּחַת הַדּוּד וְאִם גִּילַּח בַּמְּדִינָה הָיָה מְשַׁלֵּחַ תַּחַת הַדּוּד. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בְּתִגְלַחַת הַטַּהֲרָה אֲבָל בְּתִגְלַחַת הַטּוּמְאָה לֹא הָיָה מְשַׁלֵּחַ תַּחַת הַדּוּד. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. הַכֹּל מְשַׁלְּחִין תַּחַת הַדּוּד חוּץ מִן הַטָּמֵא שֶׁבַּמְּדִינָה בִּלְבַד.
Traduction
R. Simon b. Gamliel dit (199)Cf. ci-dessus, (4, 4).: lorsque le Nazir amène au Temple les trois victimes sans désigner l’objet de chacune d’elles, celle qui peut servir au sacrifice d’expiation sera offerte comme telle, puis celle qui peut servir d’holocauste sera brûlée comme telle, enfin la troisième pouvant être destinée à l’offrande pacifique sera offerte à ce titre. Après quoi, il prend les cheveux coupés de sa tête, et les mets dans le feu sous la marmite (où cuit ce dernier animal). Même en se rasant hors du Temple, on avait soin de mettre les cheveux coupés sous cette marmite. Toutefois, cette coutume n’est applicable qu’à la coupe de cheveux en vue de la pureté; mais pour une coupe faite par suite d’impureté, on ne les mets pas sous la marmite. Selon R. Meir, en tous cas on met les cheveux sous la marmite, sauf seulement en cas d’impureté pour laquelle on s’est rasé hors du Temple.
Pnei Moshe non traduit
מתני' הביא שלש בהמות ולא פירש. אע''ג דכל הקרבנות צריך שיקראו להם שם הכא לא צריך דמשאמר אלו לנזירותי הוי כאלו קרא שם לכל אחד ואחד דכבשה אינה ראויה אלא לחטאת וכבש לעולה ואיל לשלמים:
ומשלח תחת הדוד. שמבשלים בו זבח השלמים:
ואם גילח במדינה. בירושלים משלח תחת הדוד דאע''ג דכתיב פתח אהל מועד לאו דוקא אלא ללמד שאינו מגלח עד שיהיה פתח אהל מועד פתוח:
אבל בתגלחת הטומאה. אפילו גלח במקדש אינו נוטל השער ומשלח תחת הדוד של אשם וחטאת העוף דלא כתיב נתינת שער תחת הדוד אלא בנזיר טהור:
הכל משלחין תחת הדוד. טהור במקדש ובמדינה וטמא במקדש חוץ מן הטמא שגלח במדינה מפני ששערו נקבר:
הלכה: הֲווֹן בָּעֵי מֵימַר. בְּשֶׁלֹּא פֵּירֵשׁ. הָא בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ פֵּירֵשׁ. אָֽמְרִין. אֲפִילוּ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ פֵּירֵשׁ לֹא. לָמָּה. בְּהֵמָה עָלֶיהָ הֲלָכוֹת סְתוּמוֹת כַּתְּחִילָּה.
Traduction
Les compagnons d’étude avaient supposé d’abord que l’expression ''sans désigner'' se rapporte au moment où le Nazir entre dans le temple; mais qu’à la maison, la désignation avait été faite (sous peine de les intervertir à volonté). Plus tard, ils renoncèrent à cette hypothèse et dirent qu’il s’agit même du cas où nulle désignation n’a été faite non plus à la maison; parce qu’à l’égard des animaux on n’applique pas en principe la règle de l’indétermination (202)Cf. ci-dessus, (4, 4). (sa nature même spécifie sa destination).
Pnei Moshe non traduit
גמ' הוון. בני הישיבה בעיי מימר מתחלה דהאי לא פירש דקאמר שלא פירש בשעת הבאה לעזרה הא בתוך ביתו פירש איזה לעולה כו' דאי לאו הכי לא הוו כמפורשין אלא כסתומין ויכול הוא לשנותן כפי שירצה:
אמרין. חזרו בהן ואמרין אפילו בתוך ביתו לא פירש ואפ''ה אמרינן כמפורשין הן:
למה. מפני שבהמה אין עליה הלכות סתומין בתחלה וכדאמרי' לעיל פ''ד דבהמה לא שייכא סתומה אפי' לא פירש כנל דניכרת היא אם זכר בן שנתו לעולה ונקבה לחטאת ואיל בן שתי שנים לשלמים:
הלכה: 30b רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. וְאֶת הָאַיִל יַעֲשֶׂה וגו'. מַה תַלְמוּד לוֹמַר יַעֲשֶׂה. הַקְדִּים בּוֹ מַעֲשֶׂה. הָתִיב רִבִּי חִינְנָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. וְהָא כְתִיב וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶת מִנְחָתוֹ וְאֶת נִסְכּוֹ. מֵעַתָּה יַעֲשֶׂה הַקְדִּים בּוֹ מַעֲשֶׂה. מַאי כְדוֹן. אָתָא רִבִּי חִינְנָא בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. שֶׁאִם גִּילַּח עַל אַחַת מִשְּׁלָשְׁתָּן יָצָא. רִבִּי זְעִירָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. מָאן תַּנָּא. כָּל הַחַטָּאוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה קוֹדְמוֹת לָאֲשָׁמוֹת. רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. כָּל הַחַטָּאוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה קוֹדְמוֹת לָאֲשָׁמוֹת.
Traduction
R. Josué b. Levi dit: Comme il est écrit (Nb 6,17): du bélier il fera un sacrifice pacifique, le terme faire (superflu) indique que l’offre des divers sacrifices doit précéder une action importante (de se raser). -Mais, objecta R. Hinena devant R. Mena, puisqu’il est écrit (ibid.): le cohen fera (apprêtera) l’offre de farine et la libation, est-ce à dire aussi que ces deux opérations doivent précéder le sacrifice pacifique, au lieu de l’accompagner? Quel est donc, en somme, le sens de l’expression ''il fera''? -Elle signifie, dit R. Hinena au nom de R. Josué b. Levi, que si le Nazir s’est rasé après l’offre d’un seul des trois sacrifices, c’est un acte permis (200)Le devoir de la pureté est déclaré accompli.. – R. Zeira demanda devant R. Mena: d’après quel docteur a-t-il été enseigné que ''tous les sacrifices d’expiation prescrits par la loi précèdent les sacrifices de délit (201)(Zevahim 10, 5).''? (N’est-ce pas l’avis exclusif de R. Eléazar dans notre Mishna, disant qu’en tous cas le sacrifice d’expiation précède les autres)? Ledit enseignement, réplique R. Eléazar, répond à l’avis unanime de tous (par déduction d’un verset; seulement ici R. Juda est d’un avis contraire).
Pnei Moshe non traduit
גמ' ואת האיל יעשה. זבח שלמים כתיב מה ת''ל יעשה הקדים בו מעשה. להקדים בו מעשה אחר שיהא מגלח על השלמים. א''נ דדריש מיעשה שיקדים מעשה השלמים כדי שיגלח עליהן ואף ע''ג דבקרא דוהקריב את קרבנו וגו' עולה וחטאת והדר שלמים כתיבי לאו דוקא אלא שלמים קודמין והיינו דמותיב רבי חיננא דהא בהאי קרא דשלמים כתיב ועשה הכהן את מנחתו ואת נסכו ומעתה תדרוש נמי ועשה להקדים בו מעשה בתמיה הא ודאי אין מנחתו ונסכו קודמין שהרי עם זבח השלמים הן באין:
מאי כדון. והשתא האי יעשה מאי דרשת ביה:
אתא רבי חיננא. וקאמר בשם ריב''ל דלא להקדים אתיא דהחטאת קודמת בכל מקום אלא ללמדינו שאם גילח בדיעבד על אחת משלשתן יצא ולהכי כתיב האי יעשה בשלמים לפי שהוא אחרון בקרבנות ולומר לך באיזה מהן שעשה וגלח יצא:
מאן תנא. הא דתנן בפ' כל התדיר כל החטאות שבתורה קודמות לאשמות וקס''ד דכרבי אליעזר דמתני' אתיא דאמר החטאת קודמת בכל מקום ורבי יהודה פליג בהא:
רבי אלעזר אמר ד''ה היא. התם כל החטאות כו' כדיליף התם מקראי ורבי יהודה לא פליג אלא הכא דדריש לה מדכתיב פתח אהל מועד כדפרישית במתניתין:
רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רַב. טוֹבְלוֹ בָּרוֹטֶב. מַה טַעֲמָא. וְנָתַן עַל הָאֵשׁ. אַף הַזֶּבַח יְהֵא בָאֵשׁ.
Traduction
– R. Yossé b. R. Aboun dit au nom de Rav que les cheveux coupés de la tête du Nazir (pour être brûlés sous la marmite) seront d’abord trempés dans le jus de ce sacrifice, parce qu’il est dit (ibid. 18): Il les placera sur le feu qui est sous le sacrifice pacifique; il faut donc brûler en même temps une parcelle (extraite) du sacrifice.
Pnei Moshe non traduit
טובלו. לשער ראש נזרו ברוטב של זבח השלמים ומשלח תחת הדוד דכתיב ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים ודרשינן אף הזבח מן רוטב הזבח עצמו יהא באש:
תַּנֵּי. הַכֹּל מְשַׁלְּחִין תַּחַת הַדּוּד חוּץ מִן הַטָּמֵא שֶׁבַּגְּבוּלִין. הַטָּהוֹר שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ תַּחַת הַדּוּד שֶׁלְּאָשָׁם מֵבִיא. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. הַטָּהוֹר כָּךְ וְכָךְ מֵבִיא הַטָּמֵא כָּךְ וְכָךְ אֵינוֹ מֵבִיא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. הַטָּמֵא שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ וְהַטָּהוֹר שֶׁבַּגְּבוּלִין אֵינוֹ מֵבִיא. אֵין לָךְ מְשַׁלֵּחַ תַּחַת הַדּוּד אֶלָּא הַמְגַלֵּחַ בְּטַהֲרָה. פֶּתַח אוֹהֶל מוֹעֵד. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. עַד שֶׁיְּהֵא רָאוּי וְסָמוּךְ. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. רָאוּי אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ סָמוּךְ. סָמוּךְ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי.
Traduction
On a enseigné (203)Tossefta à ce traité, ch. 4.: On envoie de tout au feu sous la marmite, sauf pour le Nazir devenu impur à l’intérieur de l’enceinte de la capitale (dont on enterre les cheveux, au lieu de les brûler). Pour le Nazir devenu impur à l’intérieur même du Temple, on brûlera les cheveux sous la marmite du sacrifice de délit, selon l’avis de R. Meir; mais R. Juda dit: le Nazir pur les porte au feu, soit au Temple, soit au dehors; tandis que celui qui avait été impur, en aucun cas, ni au Temple, ni à l’intérieur, ne les brûlera pas; enfin, selon les autres sages, celui qui est impur au temple, ou celui qui est pur à l’intérieur de la capitale, ne les apportera pas là; seul, celui qui se fait raser à l’état pur (au Temple) placera les cheveux coupés sous la marmite. Comme il est écrit (ibid. 13): A l’entrée de la tente d’assignation, les rabbins en concluent que le Nazir devra être alors digne d’y entrer (pur) et près de là; selon R. Meir au contraire, il suffira qu’il soit digne (pur), sans être auprès (se fut-il rasé au dehors), ou près de là, sans être encore pur (dans l’un ou l’autre cas, il y fera brûler ses cheveux).
Pnei Moshe non traduit
חוץ מן הטמא שבגבולין. שלא גלח במקדש אלא בירושלים:
הטמא שבמקדש תחת הדוד של אשם. שהוא מביא היה משלח:
הטהור כך וכך. כאן וכאן במקדש ובמדינה היה מביא שער נזרו ומשלח והטמא כאן וכאן אינו מביא:
אלא המגלח בטהרה. ובמקדש:
פתח אהל מועד. כתיב וה''ג רבנין אמרין עד שיהא ראוי וסמוך. שיהא טהור וראוי ליכנס למקדש והוא סמוך לפתח אהל מועד ולפיכך אינו משלח אלא טהור במקדש:
ור''מ אומר ראוי אע''פ שאינו סמוך. וטהור אפילו גלח במדינה משלח וסמוך אף על פי שאינו ראוי וטמא במקדש משלח:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source